מצלמה מותאמת למטילים ולמבוגרים

כמורה לצילום אני נתקל לא פעם בצלמים מבוגרים שהבעיה שלהם היא יכולת נשיאה ותפעול של מצלמת DSLR,
הבעיה היא כפולה - מצד אחד יש בעיות פיזיולוגיות של משקל, גודל ובהירות הדמות במצלמה, תפריטים גדולים ומסובכים שמקשים על התפעול השותף, מצד שני - התסכול של הפשטות בהפעלת מצלמת פילם שבעבר היתה להם - והיתה קלה ופשוטה להפעלה ,
מספר חברות תכננו פתרון טוב לבעיה הזאת , קוראים לזה "מצלמות נטולות מראה" - mirrorless interchangeable lens camera
המצלמה היא שילוב של מצלמת פוקט דיגיטלית עם מצלמה DSLR שמאפשרת החלפת עדשות,
מצד אחד מתקבלת מצלמה קטנה, פשוטה להפעלה, לא כבדה, עם מסך תמונהגדול וחד,מצד שני ישנה האופציה להחלפת עדשות וצילום ברמה מתקדמת בפורמטצועיים של RAW ווידאו P1080 שזה אומר איכות מקצועית ללא פשרות,
מספר צלמים שלמדו אצלי עברו למצלמות מסוגים כאלו והדבר שיפר את הצילומים שלהם באופן משמעותי , הצורך בלהלחם עם התפריטים בוטל וכן גם הצורך בסחיבת ציוד כבד בטיולים ארוכים,
אני אעלה את אחת המצלמות לשם דוגמא והבנה טובה יותר במה מדובר,
ניקון יצאו עם 2 מצלמות מסידרת " NIKON 1  " שנקראות V1  ו - J1

המצלמות נבדלות במספר פרטים - ב V1 יש תוספת שליטה מכנית-ידנית על המערכות וכן מערכת צפיה בתמונה ע"י עינית- כמובן שמחירה יקר יותר, מבחינת התוצאות שתי המצלמות זהות,
למצלמה ניתן לחבר מספר עדשות באורכי מוקד של 10 -110 מ"מ כש-16 מ"מ זה "נורמאל" וה-10 מ"מ שוה ערך ל 32 מ"מ ב-FF
יחד עם זאת יש למצלמה מתאמים לעדשות ניקון FF ן-DX או לפורמטים אחרים, המשמעות היא שניתן לצלם עם המצלמה גם עם מתאם P42 ולתאם אותה למשקפות - "דיגיסקופיה" - וכדומה או עם כל עדשה שקיימת בעולם,
בנוסף המצלמה יכולה במהירות גבוהה באיכות טובה ובמבחר גדול של פורמטים או בקצב מדהים של 60 צילומים בשניה באיכות גבוהה, הפוקוס שלה מאוד מהיר, גם בוידאו, המצלמה מקבלת מבחר כרטיסי זכרון,
המצלמה אינה תחליף ל DSLR מקצועית - אבל מהוה מצלמה טובה לטיולים,
המצלמה אינה זולה , המחירים מתחילים ה 3300 ש"ח בישראל לדגם J1 קיט עם עדשה זום
- 1300$ בארה"ב לדגם V1 - קיט עם עדשת זום

שבי SHBY

צילום - לזהות את הפוטנציאל בארוע

צילום - לזהות את הפוטנציאל בארוע  

מיתוסים הם תוצאה של תהליך היסטורי , ברוב המיקרים תהליך של הרבה שנים,

לפעמים מנסים ליצור מיתוס "יש מאיין" אם כדי לשדרג ארוע ואם כדי לחפות על כשלון,

ככול שמדובר על חיפוי על כשלון,- הפכת הארוע למיתוס יכולה לגרום לשאלות להפוך ללא רלונטיות ,

במילחמה – זה המקום הטוב ליצור מיתוסים,

כשיש לנו מיתוס פתאום נעלמות שאלות של "מחיר" או "כדאיות" ,

ולפעמים יצירת המיתוס זה עיניין ש"מוכתב מלמעלה" – למישהוא שיש את הכוח והאמצעים כדי ליצור מיתוס,

את התמונה הזאת – אני מניח שכולם מכירים – צילום של ג'ו רוזנטל

Joe Rosenthal

.

Joe Rosenthal, Raising the flag on Iwo Jima (February, 1945)

למעשה – ב23 לפברואר צולמה התמונה

ביום החמישי ללחימה רצחנית שנמשכה 35 ימים,

6600 אמריקאים הרוגים, 20000 יפנים הרוגים,

התמונה הפכה במהירות ל"איקון" של המלחמה ביפנים, 

כמה "איקון" ?

הכי איקון שאפשר – היא מתנוססת על בול,

אני מניח שכל צלם היה שמח שצילום שלו יתנוסס על בול בתקופה שהמשמעות שלה היא שכול בית בארה"ב מחזיק כמה עותקים של התמונה בביתו,

כמה מהר?

שלושה חודשים אח"כ צולמה התמונה הזאת –

ומה ברקע של התמונה? – אכן – הצילום של רוזנטל

http://www.theatlantic.com/infocus/2011/10/world-war-ii-after-the-war/100180/

תמונה 42

U.S. General George S. Patton acknowledges the cheers of thousands during a parade through downtown Los Angeles, California, on June 9, 1945

לא לקח הרבה זמן לגלות את הפוטנציאל של הצילום, להפוך אותו לסמל,

מעבר לכך – אין ספק שמיקום הצילום של גנראל פטון בצילום בלוס-אנג'לס ליד התמונה של הנפת הדגל אינו מיקרי , זה תכנון טוב של הצלם כדי לקשור ארועים ולמנף צילום,  

לא שלנו חסר מיתוס של מלחמה – הצילום של דוד רובניגר למשל -

.

מה המשותף לצילומים הללו?

ארוע היסטורי משמעותי בחיי העם וצורך במיתוס לאיחוד העם,

והכי חשוב – צלם טוב שיודע לנצל את הפוטנציאל של הארוע, ולהביא תמונה שאינה "שליפה" אלה מושלמת מבחינה ויזואלית

אגב –  התמונות הינן "מבוימות" ולא ספונטניות,

איך מגיעים לאיכות צילום כזאת?

שני דברים ביחוד –

לימוד אמנות , בין אם לימוד עצמי ובין אם במקום מסודר,

הרבה אימון בצילום כדי להגיע למצב של מחשבה מהירה וביצוע מהיר שמאפשרים לממש את הפוטמציאל בסיטואציה

ככול שהלימוד יהיה קפדני יותר זה יאפשר להגיע לדיוק גבוה יותר בתוצאה ,

וככול שהאימון יהיה רב יותר זה יקצר את פער הזמן שבין גילוי הפוטנציאל בארוע – והמימוש שלו,