1.12.2010

על מקוריות, ספונטניות, טכנולוגיה אמנות וצילום

בשנת 1965 הופיע בוב דילן בפסטיבל המוזיקה העממית בנויפורט,

ההופעה שלו זכתה בביקורת קטלנית רבה, הגדיל כולם להתבטא פיט סיגר שהיה ה"אב הרוחני" של בוב דילן-

"היתי לוקח גרזן וחותך לו את כבלי החשמל"

Dylan Goes Electric & Pete Seeger Goes Nuts!

על מה ולמה יצא זעמו של פיט סיגר?

הגישה של פיט סיגר אומרת שהאמן צריך קשר ישיר עם צרכן האמנות, לדעתו דילן בגד בקהל שלו, ניתק את הקשר שבין האמן לצופה או למאזין,

ככול שהגישה הזאת תהיה יותר ישירה, ללא "קביים", ללא עזרים וללא העזרות בגורמים חיצוניים טכניים המסר שלו יועבר "נכון" יותר,

למה הדבר דומה?

יש הרבה חובבי כדורגל, אלו שברמה הנמוכה הולכים לטלויזה וצופים במשחק, המכורים – עושים מינוי על כל העונה, הולכים לכל המשחקים ואפילו יוצאים ללות את הקבוצה בחול,

לכאורה – אלו שיושבים ול הטלויזיה מקבלים את המסר של המשחק טוב יותר, הם רואים דרך המסך את המשחק מנקודת הצפיה הטובה ביותר, זוכים לפרשנות מקצועית ויכולים לראות בהילוך איטי ושידור חוזר כל תרחיש קריטי,

אבל "זה לא זה" , זה לא המשחק האמיתי!

דבר זהה קורה בצפיה בהצגה,

אם יש לך את ההצגה בתור סרט קולנוע – תוכל לראות אותה בתנאים טובים יותר, אין פשלות, כל מה ש"לא היה מספיק טוב" פשוט צולם מחדש, לכאורה – הסרט "לקח בגדול" , למעשה מי שאוהב הצגות לא יחליף את "הדבר האמיתי" בקולנוע, זה לא אמיתי, זה "טוב מידי",

אפשר לראות את זה בהרבה סוגי אמנות בהשואה של קלאסיקה לטכנווגיה ,

ציור בעזרת מחשב לעומת ציור ידני,

מוזיקה אלקטרונית לעומת מוזיקה עממית,

צילום מעובד דיגיטלי לעומת צילום קלאסי,

ניתן לסכם את הדברים כך-

באמנות יש ערך לא רק למוצר הסופי אלא גם לדרך עשיתו, יש ערך לנושאים כגון אוטנטיות, ספונטניות, אנושיות ואפילו לשגיאות כתוצאה מתהליכים ולמוצר שיש בו פגם ביצור שמיחד אותו (WABI-SABI באמנות הזן), מוצר שהוא מושלם ויוצר ביצור המוני יהיה פחות בערכו ממוצר שאינו מושלם אם יוצר כיחודי בתהליך ידני,

בהקשר הזה גם עולה הנושא הסוציואקונומי – מוצר שיוצר בעבודה ידנית מחירו בשוק גבוהה יותר, ולכן הוא גם יוקרתי יותר – למרות שאינו בהכרח טוב יותר או מושלם יותר טכנית,

כאשר אנחנו שומעים יצירה של מוצרט אנחנו לא רק מתרשמים מהשלמות שלה , אלא יש ערך מוסף לידיעה שהיצירה חוברה "במכה אחת" ולא בחלקים עם תיקונים, מה שאנחנו יכולים לקבל מהערך המוסף של הידע הזה הוא מענה על השאלה "מה היתה דרך החשיבה של האמן" מה היתה הגישה שלו, ההתנהלות שלו וכדומה,

לכן גם יש לנו יותר נטיה לאהוב מופע חי – בין אם זה הקלטה קולית ובין אם זה סרט, לסרט LET IT BE יש ערך גבוה יותר לאשר לתקליט, למרות איכותו הטכנית הנמוכה זה "חי", זה החיפושיות כפי שהינו רוצים להיות המחיצתם באולפן ועל הגג, זה הרבה מעבר למוזיקה, זה עם החולשות שלהם והתקלות באולפן והצליל הלא מושלם,

בשמיעת מוזיקה של פיט סיגר אנחנו מקבלים את פיט סיגר ולא את הפרשנות של טכנאי ההגברה ושל מערכת ההגברה לפיט סיגר, לכן גם הקלטה אנלוגית של פיט סיגר יש לה ערך רב יותר מהקלטה דיגיטלית שלו שעברה שיפורים ועיבוד, אם מיתר מסויים זימזם – כך זה היה , בהקלטה דיגיטלית אין בעיה "לתקן" את זה – אבל אז עולה השאלה האם זה עדיין פיט סיגר?

בהקלטה כזאת אנחנו מחפשים את האוטנטיות ולא את השלמות הטכנית,

שני המאפינים הכי חשובים לכל מה שדיגילי הם –

היכולת לבצע אין-ספור עותקים גם מעותק מישני ללא אובדן מידע,

היכולת לטפל בחלק קטן של המידע ולשפץ אותו או להחליף אותו ללא כל נגיעה במוצר השלם,

מה קורה בצילום בנושא הזה?

לפני כ20 שנה לא היה צילום דיגיטלי, בעיקרון – כולם ידעו שאם יש צילום של בית ועץ אז המצלמה צילמה את זה, גם אם עשו ריטוש, גם אם עשו פוטומונטז' – עדיין היו בית ועץ, הצילום היה אוטנטי, יצג מציאות מסויימת, הצלם כאומן יכל להכנים ל"בית ועץ" את הפרשנות שלו שנעשתה ע"י בחירה,

בחירת התאורה, זוית צילום, מרחק הצילום, הקומפוזיציה, סוג הסרט, סוג הפיתוח, סוג ההדפסה ועוד ,

אבל תמיד קיבלנו בסוף "בית ועץ",

מעבר לאוטנטיות היה ערך גם לספונטנית, בצילום רחוב היה לנו ברור שמה שרואים לא רק היה אלא גם התרחש בפועל, כלומר לא רק הנושא קיים בודאות אלא גם הארוע,

המשמעות של זה היתה שלארוע חדשותי היה השפעה על הציבור של "עובדה" ולא רק של סיפור נחמד,

בצילום של פטריה של פצצת אטום היה לנו ברור שאכן הפצצה זאת התפוצצה, זה הוסיף לכתבה לא רק ערך ויזואלי אלא גם חיזק את האמינות שלה,

בחזרה למוזיקה –

כששומעים את בוב דילן מנגן ללא אלקטרוניקה – בהקלטה על טייפ 4 ערוצים ישן אנחנו יודעים שאנחנו שומעים את בוב דילן, נכון שדרך הקלטה, אבל התפיסה היא שטכנולוגיה חדשה דוחה טכנולוגיה ישנה במידה שהופת אותה ל"לא טכנית", ביצוע עבודת נגרות עם כלים לא חשמליים מוגדרת אצלנו כ"עבודת יד" למרות השימוש במקצוע, מקדח ידני פטיש וכדומה,

אותו שיר שהוקלט דיגיטלית ונשמע טוב יותר - עולה הספק אם הפזמון החוזר זה אכן הקלטה מקורית או שיכפול של מה שהוקלט בפעם הקודמת והיה טוב יותר והושתל פה,

כלומר – זה שזה נשמע טוב זה עדיין לא אומר שזה אכן קרה במציאות, אם זה לא קרה במציאות מתערר הקשר שלנו עם המסר – ועם האמן,

אז מה אתם מעדיפים? בוב דילן מקורי כמו שהוא באמת או איך שבוב דילן היה נישמע אם אכן היה ללא פגמים?

צייר האנימציה יורי נורשטיין דיבר פעם בשבח "הפגם אלוהי", לטענות ציור אנימציה במחשב – טוב ככול שיהיה, נגוע בסטריליות ובחוסר אמינות כיון שהוא נטול פגמים, העין והמוח מחפשים פגמים, זה אנושי וזה מה שהופך את היצירה למושלמת – אלוהית,

לכן גם ציירים לא נוטים לעבור לציור במחשב שהוא קל יותר, אפשר לחזור ולתקן פגמים ללא בעיות, אפשר להפיק אלפי עותקים זהים בקלות, - אבל זה לא ספונטני ולא אוטנטי,

בספורט כמו בתאטרון – מחפשים את "הדבר האמיתי" ללא תיווך של מדיה דיגיטלית – גם אם דרך הטכנולוגיה זה יותר יפה או נוח,

במוזיקה – יש חזרה להקלטות LO-FI , להקות מחפשות את הצליל הישן, את ההיס, את חוסר העיבוד, יש פריחה למעבדי קול אנלוגיים והקלטות טייפ-רקורדר, גם שוק בפטיפונים ותקליטי הויניל לא גווע כמו שניראה היה כשהומצא ה CD,

ובכל המצלמות DSLR יש אפשרות להוספת "גריין" או צילום רטרו שחל"ב, ספיה, ציאנו וכדומה במטרה לשמר את הויזואליות האנלוגית שמאוד חשובה לחלק ניכר מהצלמים,

קן רוקוול קיטלג פעם את 7 רמות הצלמים

The Seven Levels of Photographers

ברמה הגבוהה ביותר הוא מקטלג את ה"אמן" ,

אני היתי מוסיף לרמה הזאת חלוקת משנה שבסיסה טכני – אבל המאפינים הטכניים הללו משפיעים באופן ישיר על התוצאה

זה לא הופך צלמים שמשתמשים בטכנולוגיה אחת ל"טובים" יותר, אבל הציוד בצילום יכול במידה מסויימת להשפיע על האמירה ועל הגישה לצילום ובעקיפין על יכולת הצלם להעביר את המסר שלו לצופה,

צילום במצלמת פולארויד

הינה בראש מערכת הצילום,

מצלמת הפולארויד מהוה את אבן הבוחן הראשונה ליכולות הצלם להביע את עצמו,

למצלמה מספר תכונות יחודיות –

אין אפשרות לעבד את התמונה

אין אפשרות לשנות את גודל התמונה

אין אפשרות לסובב את התמונה אחרי הצילום,

אין אפשרות לשנות את הפרופורציות של התמונה

מחיר התמונה הבודדת יקר מאוד,

אין שליטה בצילום על רוב הפרמטרים למעט מעט כהות, אפשרות מסויימת לחשיפות כפולות,

מבחר סוגי הפילם מוגבל מאוד,

מה זה אומר?

זה אומר דבר פשוט – אם אתה לא צלם טוב – אין לך תמונה! כאומן – יד אחת שלך קשורה מאחורי הגב,

אתה לא יכול להנות אפילו מהפרוילגיה של "תיקון" התמונה בזמן ההדפסה שלה – תיקוני בהירות, קונטרסט, גון, חיתוך וכדומה

פישלת? זה מה שיש – פשלה, אתה לא יכול לתקן אחרי הצילום בעיה של ויזואליות שבגללה המסר שלך לא עובר , אתה חייב לצלם שנית,

מעבר לכך –

עקב המגבלות הטכניות האמורות הצלם כאמן צריך להביע את עצמו עם מגון כלים נמוך מאוד, אפילו נושאים פשוטים כגון הפרדת נושא מרקע דורשים חשיבה טכנית יצירתית, כל צילום חייב להיות בהתיחסות לזה שהתוצאה תהיה בגודל של " 1/2" x 4 1/43 ומרחק ההתבוננות כחצי מטר,

צריך להיות צלם עם המון אמון-עצמי כדי להחליט ש"אני מצלם פולארויד" כשכל תמונה עולה 10 ש"ח,

איך שלא מסתכלים על זה – אם אתה יודע להעביר את האמנות שלך בפולארויד – אתה צלם מוכשר,

ההקלה היחידה שלך – יש לך משוב מידי, תוך חצי דקה אתה יודע אם מה שרצית להביע אכן עובר בתוצאה הסופית,

מצלמת הנקב

מצלמת הנקב זה למי שמחפש יחודיות, יש עשרות שיטות לבנית מצלמת נקב, החל מקופסה עם חור וחשיפה "לפי הרגש" וכלה המצלמות עם מאפיינים יחודיים של פרספקטיבה, גודל פילם וכדומה, למצלמת הנקב אופטיקה משלה , ככול שלומדים יותר את הטכנולוגיה שלה ניתן לקבל תוצאות צפויות יותר ולא אקראיות, בנית מצלמת נקב זה שילוב של אמנות וטכנולוגיה, והמצלמה מיועדת לצלמים שמחפשים את האוטנטיות, את ה LO-FI וה LO-TECH ואת היחודיות בתוצאות שלהם ללא המגע הטכנולוג, ישנן חברות שמתמחות ביצור מצלמות נקב באיכויות צילום מעולות – ובמחירים שמתחרים במצלמות דיגיטליות משוכללות,

הירדה ברמה הטכנית מזוהה עם החזרה למקורות, לטבעי ולפשוט, מזוהה עם עבודה על כל התחום – החל מבנית המצלמה, דרך הצילום וכלה בפתוח והדפסת התמונות,

זה כמו לבנות לבד רכב לשימוש פרטי, כמו לגדל לעצמך גינה, "חדות היצירה"

בנוסף – זה יכול להיות ארוע משפחתי, אשר בין אב לבן או סב לנכד, תכנון משותף של המצלמה, בנית המצלמה, יציאה לצילומים וצפיה בתמונות,

חלק מהצלמים לא הולכים עם זה לכל אורך הדרך, יש שמצלמים עם עדשת נקב במצלמה דיגיטלת, יש שמצלמים על פילם, מוסרים אותו לפיתוח למעבדה והדפסה, סורקים את הפילם או את התמונות למחשב, וחלק הולכים עם זה עד הסוף – וגם מיצרים או מטפלים באמולסיה שעליה יוצר הצילום,

מצלמות צעצוע

מתחלקות ל-2 סוגים,

מצלמות מתויגות ומצלמות לא מתויגות,

המצלמות הלא מתויגות מתחלקות גם הן לשני סוגים – חד פעמיות ורב פעמיות,

כיום כל המצלמות הלא מתויגות עובדות עם סרטי 35 מ"מ, זה מאפשר פיתוח קל נוח וזול של הסרטים, כל המצלמות החד-פעמיות נימכרות עם סרטי צבע – רובן של 24 צילומים,

במצלמות החד-פעמיות חלק מהתהליך הוא גורם ההפתעה , ברכישת מצלמה כסאת הצלם לוקח בחשבון שאין לו מושג אך תקרה התוצאה הסופית – אלא אם כם זו מצלמה ממותגת שלצלם יש ניסיון איתה, חלק ממצלמות אלו הינן מיצור של חברות מובילות כגון קודק ופוג'י מפיקות תמונה חדה ויפה מבחינה טכנית,

ברוב המצלמות הללו מדובר על "מצלמת קופסא" שבא אין כל שליטה טכנית על חדות צמצם או מהירות, לחלקן יש פלש מובנה,

במצלמות אלו כל מה שיש זה היכולת של הצלם לקבל תמונה בתנאים מגבילים – אם אפשרות לבצע תיקונים לאחר פיתוח הסקט- החל מחיתוך וכלה במשחקי בהירות או צבע,

במצלמות הלא מתויגות אבל הרב-פעמיות ניכנסים 2 גורמים נוספים –

- הצלם יכול לבחור סרט צילום שמדגיש את מה שהוא מוצא לנכון להדגיש,

- הצלם מכיר את המצלמה והתוצאות צפויות ולכן לאקראיות יש פחות תפקיד בצילום,

במספר ארצות כגון הודו מצלמות אלו הינן המצלמות הנמכרות ביותר,

מצלמות מתויגות –

השתיים ששולטות הינן הולגה ולומו,

יש הבדלים מהותיים בין השתיים

הולגה הינה מצלמה אחידה , כשאתה קונה הולגה יש לך מוצר די זהה למה שצלם בצד השני של העולם קנה ,

המצלמה מוגבלת למדי, יש כיון פוקוס חלקי, בחלקן יש פלש ויש בחירה בין שני מצבי תאורה (שלא בטוח כלל שזה עובד)

המצלמה מיועדת לצילום עם סרטי 120 ומפיקה תמונות מרובעות של 6*6 ס"מ על התשליל,

הדבר הראשון שמאפין צילומים בהולגה הוא שטכנית – הצילומים נראים רע,

התמונה לא חדה, יש האפלה בקצוות, יש חדירות אור, השוליים לא חדים, בקיצור – יש יחודית,

אם צלם מחפש יחודיות במראה של התמונות – הולגה זה הפתרון – עם ההיסתיגות – כל מי שמבין בצילום מיד רואה שזה הולגה,

הדבר השני – תמונה של הולגה לא חותכים, לא עושים "קרופ" – מה שצולם – זה מה שיש , כל חיתוך בתמונה כזאת מיד יקפוץ לעין ויראה מוזר כיון שבתמונה תמיד יש סימטריה של הקצוות החשוכים והחדות הגרועה ככול שמתרחקים מהמרכז,

הצלם יכול להתבטא טכנית במספר דרכים – שימוש בסרטים לא סטנדרטיים, ביצוע חשיפות רבות על אותה מסגרת ללא העברת תמונה, פיתוח לא סטנדרטי של התמונות ועוד,

מה שקורה במצלמה כזאת הוא שהיא "מישרת קו" בין הצלמים,

כיון שטכנית הצלם מוגבל, נוצר מצב שהדבר שמתבלט זה הכשרון ויש יכולת לתחרות על בסיס זהה בין הצלמים, אם שני צלמים צילמו נושא זהה בהולגה הכשרון של אחד מהם יבלוט מיד כיון שבסיס ההשואה יהי צילום נטו ולא יכולת הציוד – גם אם כל אחד מהם בצד אחר של העולם, המאפינים של התמונה כפי שהיא נראת מיד מראים שזה צולם במצלמת הולגה ומאפשרים לבחון את התמונה לפי קריטריונים החופשיים מהתיחסות ליכולת הציוד, בנוסף אם השתמש הצלם באפקטים ויזואליים כגון פלש צבעוני או פיתוח לא סטנדרטי התוצאה המתקבלת היא של רצון הצלם מלכתחילה ולא אפקט שיושם על התמונה לצורך "יפוי" או "הצלה" של תמונה גרועה (בהתיחס לתמונה המצולמת אם לא עברה סריקה ועיבוד דיגיטליים) ,

ישנם צלמים שמצלמים באופן קבוע רק בהולגה מתוך מטרה להביע נטו את עצמם ומתוך הכרזה – זה נקי, זה בתולי, זה אני ולא הטכנולוגיה,

ישנם אמנים שמשתמשים בסוגי מצלמות צעצוע שונות בהתאם לצורך שלהם להביע אספקט ויזואלי מסויים שמצלמה ספציפית מבליטה,

הלומו זה סיפור שונה בתכלית,

אין מצלמת לומו , יש לומוגרפיה ,

יש הרבה מצלמות של לומו, שונות אחת מהשניה , סוגי סרטים שונים, עדשות שונות החל מעדשת נקב וכלה בעין הדג ובמצלמה פנורמית,

כולן LO-TECH , עשויות פלסטיק, קלות לשימוש, כל אחד קונה מה שמתאים לו, עדיין מצלמת צעצוע, עדיין ניתן לבצע חשיפות כפולות, לפתח את הסרט בפיתוחים לא סטנדרטיים, להשתמש בפלשים שיצבעו את התמונה, ועדיין הצלם יכול להביע את היחודיות שלו בעזרת הציוד והתהליך – בנוסף על האמנות ,

בשתי המצלמות – הולגה ולומו אתם רואים מי הצלם – ולא כמה כסף הוא משקיע בציוד, בשתיהן – עוד לפני שראינו תמונה אחת של הצלם – מספיק ההכרזה שלו "אני מצלם בהולגה\לומו" כדי לדעת שהדבר שמעניין אותו זה ההבעה העצמית ולא הציוד כציוד,

כל מצלמות הצעצוע מתאפינות בחוסר היכולת לשליטה, כולן מתאפיונות בצורך או ביכולת לצילום ספונטני, פשוט אין הרבה מה לתכנן מראש, וכולן מתאפינות בתוצאה שאינה מ"הזרם הראשי" לא בויזואיליות שלהן, לא בדרישות מהצלם, לא במידיות התוצה שלהן, לא באפשרות של ביצוע "תיקון במקום" כמו בצילום הדיגילי שבו עצם ראית התוצאה במקום מאפשרת ביצוע תיקון לקבלת תוצאה "מושלמת" יותר, ובצורך של הצלם להאמין ביכולו שלו למרות שאינו מקבל משוב מידי על פעולת הצילום שלו,

עצם היותו חופשי מטיפול בנושאים הטכניים והיותו תלוי באופן מוחלט בציוד שאינו מאפשר גמישות בביצוע גורם או מאפשר לצלם להשקיע יותר בצד האמנותי של הצילום ובנושים כדון פרספקטיבה, זוית צילום, תיזמון, בחירת נושא ורקע ומאפשר הקפדה על הנושאים הויזואליים,

בהמשך כל שאר המצלמות,

מצלמות פילם מתקדמות שמאפשרות שליטה מלאה על כל תהליך הצילום – אבל עדיין לא מאפשרות משוב מיידי לצלם, תהליך שעדיין דורש מיומנות גבוהה, אמון מלא ברעיון, בתהליך ובתוצאה הסופית שעדיין לא התקבלה,

ובסוף – המצלמה הדיגיטלית, שמאפשרת לצלם בינוני לבדוק מיידית את התוצאה ולחזור עליה במקרה שאינה "מוצלחת" , מאפשרת לצלם הרבה תמונות ולבחור את "המוצלחת ביותר", תומכת ללא סייג בבינוניות ע"י מחיר הצילום הזול וע"י הקריאה לצלמים – לא צריך ללמוד – מספיק להתנסות, - אם תתנסה מספיק – בטח משהוא בסוף יהיה "טוב",

ואם זה לא מספיק טוב – המחשב יהפוך את זה לטוב,

למעשה – לא מדובר רק על ציוד אלא על פילוסופיה, על יכולת ומוכנות להתמודד עם קשיים, להתמודד עם חוסר סיפוק מיידי, להתמודד עם חוסר יכולת לקבל משוב מיידי לפעולה, לפתח ראיה שהיא מעבר למה שניראה מידי ופשוט, ובמוכנות להשקיע לטווח ארוך במטרה לקבל תמורה רבה יותר,

מה שמשותף ל-3 סוגי המצלמות הראשונות זה LO-TECH , חוסר השעבוד לטכנולוגיה מתקדמת לא רק כמאפינים של התמונה אלא גם כהכרזת האמן – "אני לא דיגיטלי" ,

המשמעות של זה היא גם "אני מקורי" "אני ספונטני" אני לא משתמש בטכנולוגיה שבה ניתן לחפות על שגיאות ע"י הסתרתן, אני לא מטפל בחלקים מהאמנות שלי שהם פגומים כדי שהמוצר בסופי יראה מושלם יותר, מה שאתה מקבל זה אוטנטי, זה אני ללא שיפוצים, אולי אני לא מושלם – אבל אני לא צריך איפור כדי להראות טוב,

הפגמים הקטנים שאתה רואה הם חלק ממני, הם אלו שהופכים אותי לאנושי, הם אלו שכיצור אנושי מקרבים בינינו, כיון שיש בינינו קירבה כזאת אתה יכול להזדהות איתי יותר בקלות, אני לא מושלם ולא מתנשא מעליך עם השלמות שלי ,

זה גם מה שאומר זמר או נגן "אנפלגד" – ובאמירה הזאת בגד בוב דילן לדעת המעריצים שלו,

(הבלוג ניכתב בהשראת הרצאה של גל חרמוני במסגרת החוג לתולדות המוזיקה)

16.10.2010

טיפים לצלם מתחיל

אני מצרף מספר טיפים לצלם מתחיל,

הטיפים עונים על השאלות הנפוצות ביותר של תלמידים שלומדים צילום ובדרך כלל מבולבלים מהרבה מידע כשלפעמים יש סתירה בין צורות הפעלה שונות של המצלמה,

כללי -
-כדאי מאוד לקרא בקפדנות את חוברת ההפעלה של המצלמה - יש שם הרבה תשובות חכמות לשאלות נפוצות,
-צילום במצב AUTO (ירוק בחלק מהמצלמות) יתן תוצאה טובה בכ-85% מהצילומים ללא ידיעת צילום כלל,
-צילום במצבים "מתוכנתים" (פורטרט,לילה,מקרו וכדומה) פותר הרבה "כאב ראש" מצלם לא מנוסה - כדאי להעזר בהם,
-מצלמה של 6 מגהפיקסל עונה על 98% מהצרכים של כל הצלמים הלא מקצועיים
-אורך חיים של מצלמה דיגיטלת מחושב ל-3 שנים בלבד!
-פילם לא מת - הוא רק אולי פחות נוח (ובחישוב כלכלי - לא תמיד יקר יותר) - וברוב המיקרים צלם לא מקצועי יקבל בפילם איכות גבוהה מבצילום דיגיטלי, כדי לקבל במצלמה דיגיטלית איכות של פילם זה ברוב המיקרים יחיב עבודת עיבוד על המחשב,
-כדאי להגן על העדשה עם מסנן UV,

ISO
-עדיף לצלם ברגישות הנמוכה ביותר שניתן לכון במצלמה,
-בחלק מהמצלמות קורה שהעלאת הרגישות לדרגה מסויימת תשפר את איכות התמונה - למשל ב D80 רגישת ISO800 תתן תוצאה נקיה יותר מ ISO640 וזאת כיון שאלגוריתם העיבוד משתנה,
-בחלק מהמצלמות יש אפשרות תיכנות להגבלת הרגישויות בהתאם לזמן החשיפה - AUTO ISO - כדאי ללמוד איך זה עובד ולהפעיל את זה,
-כדאי לעבוד תמיד עם מצב "ניקוי רעשים" ו-"ניקוי רעשים בחשיפה ארוכה" במצלמות שזה קיים בהן,

איזון לבן - WB
-ברוב המצלמות בצילומי חוץ WB אוטומטי עושה עבודה טובה
-ברוב המצלמות בצילומים בתאורה מלאכותית צריך לכון WB ידנית לפי התאורה שיש
-בצילומי אוירה - שקיעהנרות עדיף לצלם עם WB לפי "אור-יום"

חשיפה
-חשיפה לפי "מטריקס" עונה על רוב הצרכים ברוב המצלמות,
-השיטה הקלה זה לצלם ב "P" ולתקן חשיפה עם "פיצוי חשיפה"
-בתמונות בהם זוית הצילום והתאורה לא משתנה - כדאי לבצע צילום ניסיוני ב - P ולהעביר את הנתונים של חשיפה טובה למצב M ,

חדות
-ברוב הממצלמות התוצאה החדה ביותר בצילום תהיה כשהצמצם סגור 2 סטופים מהמצב הפתוח ביותר - מספרית זה הכפלת מספר הצמצם - לדוגמא - בעדשה עם מפתח מכסימלי 5.6 הצמצם החד יהיה 11 ,
-יש לשים לב שהחלק מהעדשות שינוי זום ישנה את מספר הצמצם,
-רצוי לא לצלם מהיד (ללא חצובה) במהירות שהוא איטית ממספר אורך המוקד כדי למנוע טשטוש של תזוזה, בעדשה 70 מ"מ לא לצלם במהירות של פחות מ - 1/70 של שניה ,
-עדשה מיוצבת מאפשרת צילום יציב בחשיפה ארוכה יותר - פי-2 בדרך כלל,
-עדשות עם מספר מכפיל גבוה (זום X10 למשל) בדרך כלל פחות חדות מעדשות עם זום של עד X4

חצובה
-לצילום נוף עדיפה חצובה עם ראש פנורמי
-לצילום בעלי-חיים עדיפה חצובה עם ראש כדורי

פלש
-אין טעם לקנות פלש חיצוני שהעוצמה של פחות מפי-4 מעוצמת הפלש הפנימי GN32 לפחות
-חייבים לודא שהפלש תואם לדגם המצלמה
הפלש שעל המצלמה עונה על רוב הצרכים של צילום ביתי

כל הכתוב כאן זה המלצות כלליות בלבד, כל מצלמה עובדת אחרת והשתדלתי להעלות נושאים משותפים,

25.8.2010

מוישה – סיפור הודי

אחד הדברים המיוחדים בהודו זה ההתגלגלות של סיפור
אם בישראל כולם מכירים את כולם - אז זה בטח המצאה הודית
איך שלא תגלגל את זה - כל דבר מקושר לנושא אחר, - וזה לא פשוט במדינה כ"כ גדולה
אם ישאל זה ארץ הקודש - אז הודו זה ארץ הפלאות, שילוב לא יאומן של "עליסה בארץ הפלאות", "אלף לילה ולילה" ו"ארץ עוץ"

פרק א'
את מוישה פגשתי לראשונה בקוג'ראו
ישבתי ב"דבה" ושתיתי תה
למי שלא מכיר - זבה זה דוכן למכירת מזון שבדרך כלל מתמחה במוצר אחד
פה זה תה , ויושבים על ספסל על המדרכה ונהנים מתה שעולה 20-40 אגורות ויודעים שאין כל סיכוי למצא כזה תה טוב בישראל



אז למה מצלמים בכלל כזה מקום? למזכרת
לזכור את המקום שבה נהנת מהתה
ולפעמים לזכור את המקום שבו קבלת קילקול קיבה ושלשלת שבועיים
או קיבלת הרפס בפה ולא נפטרת ממנו חצי שנה
אבל לזכור צריך - לכן אנחנו מצלמים
אז באמצע הכף נישמע טרטור אופנוע וממול במוסך נעצר אופנוע יפה כחול עם אחד "מוישה" עליו
אין יודעים שזה "מוישה" - טוב - ישראלים אפשר לזהות די מהר אם כי לפעמים האוסטרלים דומים להם
שרקתי לו (ישראלים לא?) וכשהיסתובב - ניפנפתי לו להזמנה לבוא לשבת איתנו (ישראלים אפפעם לא יושבים לבד, תמיד מוצאים חברה)
שם את האופנוע במוסך, ובא לשבת , הזמנתי לו תה
?-מה שמך
משה (ידעתי)
מה אתה עושה באזור?
- קנתי אופנוע בוארנסי מאיזה בחור נחמד ואמין (עוד נגיע לבחור הזה), אני נוסע לדלהי,יש לי בעיה עם האופנוע ואפאחד לא מצליח לתפור אותה , היתי כבר ב3 מוסכים, הוא נסע - ואחרי 500 מטר ניכבה, בקוצי הצלחתי להגיע איתו לפה , רוב הדרך דחפתי אותו בידים מקצה העיר,
- יש לך רשיון הרבה זמן? כמה זמן יש לך אופנוע בארץ ?
- מה? צריך רישיון? לא יודע, פעם ראשונה שאני רוכב על אופנוע
הפסקה קלה, לגימה,
אני חושב לעצמי -
הבנאדם התחרפן - לרכב על אופנוע בהודו זה תמיד סכנת חיים, לנהוג בדלהי לא על טנק זה טרוף, הבנדם עם אופנוע חדש (האופנוע מתקופת מלחמת העולם השניה לי-אנפילד תוצרת הודו שאפאחד לא יודע מה היסטוריה שלו - ועדיף לא לדעת) שמעולם לא רכב על אופנוע לפני כן מנסה להגיע איתו לדלהי!
- למה לדלהי? אני מנסה לשכנע אותו שעדיף למידבר (ולהתנגש בגמל ולא לדלהי להתנגש במשאית) או לכל מקום אחר מלבד דלהי
- אמא שלי צריכה להגיע לשם, היא דתיה, אני רוצה להעביר את השבת איתה שם בבית חבד ומשם להמשיך איתה לאגרה ולראג'סטאן
- רגע - אתה מתכון להרכיב אותה על האופנוע לאגרה ולראג'סטאן ???
- כן, זה אופנוע טוב, אתה מכיר מקום להחנות את האופנוע ליד בית חבד ושלא יגנבו אותו
הבנאדם מופרע לגמרי, אופנוע טוב עם תקלה שאפאחד לא מצליח לפתור ,
- שיהיה לך בהצלחה, לא, לא מכיר מקום כזה , שאל את הרבי בבית חבד - בטח הוא מכיר (בטח יש לו איזה תפילה שיכול לעזור לך או שלפחות יתן לך "תפילת הדרך"), התה עלי, להתראות.

פרק ב'
דלהי - בית חב"ד
שלום - הגיע לפה אחד בשם משה? עם אופנוע ואמא שלו?
לא הגיע? רק צילצל ואמר שיגיע בעתיד?
טוב

פרק ג'
פושקר - ליד "העין השלישית" - הגסט האוס של מיכל וראוי – מקום המפגש של כל הישראלים, תמיד תמצא שם מישהוא מוכר, אפילו תוכל להחליף ספרים בעיברית, לשתות קפה אמיתי, פיתות אמיתיות – ישראל הקטנה,



מעבירים את היום בעיסוקים חשובים
מה לאכול לארוחת בוקר - סלט או חביתה?
בערב נשחק טקי או נלך למסעדה?
מתי הולכים לבית חבד לשמוע שעור תניה?
היום נטפס לבית-התפילה על ההר המזרחי או למערבי?
בקיצור - אחרי יומיים אתה מתחיל לטפס על הקירות משעמום - או מוצא לך תעסוקה שבישראל לא היתה חולם עליה
קורס צורפות, לימוד נגינה בסיטאר, קורס בישול, טיול לגן החיות הפתוח שליד העיר - קופים טווסים פרות וכלבים
ומי מגיע?
נכון – מוישה
על האופנוע שלו – בנסיעה
- שלום משה, מה נשמע? אני חייב לצלם אותך כך כשאתה ליד האופנוע



הכל טוב?
אמא שלך הגיע?
- בטח - אבל אחרי שהרכבתי אותה לאגרה היא פתאום החליטה שזה מסוכן מידי והיא תגיע לפה באוטובוס עוד כמה שעות
(לפחות לא כל המשפחה מטורפת)
מה היתה הבעיה עם האופנוע בקוג'ראו?
הא - לא תאמין, רק במוסך הרביעי גילו שהבעיה היא שלא היה דלק במיכל
(אני דוקא כן מאמין)
עכשיו הכל בסדר?
- כן - אני מתכון להמשיך איתו לדרום הודו, לחזור דרך בומביי ולמכור אותו איפה שהוא במחיר טוב לפני החזרה לארץ
- שיהיה בהצלחה
- הבחור שקניתי ממנו את האופנוע (עוד נגיע אליו) אמר שאני יכול לקבל עליו יותר ממה ששילמתי - יהיה טיול חינם
טוב נתראה כבר בבית חבד בקבלת שבת.

פרק ג'
-וראנסי
לורנסי באים מאחת משתי סיבות TO LEARN OR TO BURN
אני באתי ללמוד
זוכרים את פרק ב – פושקר?
אז היתי שם לפני שנה , ואחרי שטיפסתי קצת על הקירות החלטתי ללכת ללמוד שם מוסיקה
הגעתי ל"בה"ס" "ראג'פוטנה מיוזיק סקול" ולמדתי שבוע, נדבקתי בחידק של הסיטאר, וחזרתי עם אחד לארץ.



הפעם חלק נכבד מהטיול היה מוקדש לקנית סיטאר חדש (קניתי) וללמוד נגינה(למדתי)
ולימוד נגינה בסיטאר זה בפרוש ורנסי
אז בהתחלה התלבטתי איך אמצא מורה לסיטר בעיר הגדולה
וכשהגעתי ראיתי על כל קיר שני מודעה על בתי ספר ומורים לסיטאר
וכך הגעתי ל"פרדייס סקול אוף מיוזיק" כאשר עוד בפושקר מישהוא המליץ לי עליו ועל אחד המורים
אבל לא התאים לי המתכונת שם- ובבית חבד פתאום מישהיא אמרה שיש לה המלצות על אחד "אטול" שמוכר כלים מוזיקליים וכדאי להפגש איתו כי הוא "אמין ונחמד"
אז הלכתי להפגש איתו בביתו שנימצא ליד "אבי מורנסי" שמוכר בדים וכלי וכיסויי מיטה ומדבר עיברית יותר טוב מעולה חדש שנימצא 10 שנים בארץ וזה לא רחוק מה "מיין גהת" ואין בעיה למצוא אותו רק שצריך ללכת בסימטאות צפופות - אבל נחמדות
לפעמים מוצאים בהם גם כל מיני חפצי קודש



אני לא ארחיב את הדיבור על הלימוד - למרות שאני כן ממליץ על פגישה עם אטול למי שמתעניין במוזיקה הודית, כי אטול באמת מקושר לכל מי שצריך ויכול למצא לכל אחד כלי טוב ומורה מתאים, בעצם הוא יכול למצא לכל אחד כל דבר, החל ממלון דרך מוזיקה וכלה ב- טוב, תיכף נגיע לזה,

איך אומרים-
מפה-לשם נהינו חברים
ומפה לשם אני מספר לו שאני צלם
ומפה לשם הוא מנסה להרשים אותי בתמונת מתנה שקיבל
איך לא? -
מאחד שהוא סידר לו את האופנוע
אחד בשם מוישה - גם ישראלי
ומראה לי את התמונה הזאת-



אז אם אתם מכירים את מוישה (בפינה הימינית תחתונה בתמונה)- מסרו לו בקשה ד"ש חם ממני
ואני מקוה שהנסיעה שלו הסתימה בשלום.

עוד צילומים מהודו

19.7.2010

מה ההבדל בין צלם לצייר?

יש שני הבדלים עקרוניים בין צלם לצייר

- צלם גרוע יכול לצלם אלפי צילומים - אחת מהם עלולה "לצאת" טובה באופן מיקרי, ציר גרוע ניכר בכל התמונות שלו,
- כשצלמים נפגשים - השאלה הראשונה שעולה לדיון היא "עם מה אתה מצלם?" , ציירים לא מתדינים על השאלה "עם איזה מכחול אתה משתמש"